פנסיה צוברת: למה אין בה אחוז, ומה קובע את הקצבה

מה זה פנסיה צוברת, ובמה היא שונה מתקציבית?

פנסיה תקציבית מבטיחה אחוז. עובד צובר שיעור קבוע מהמשכורת הקובעת על כל שנת עבודה, עד תקרה, והקצבה מחושבת מהמשכורת האחרונה. אפשר לדעת מראש מה יוצא.

פנסיה צוברת לא מבטיחה שום אחוז. היא מבטיחה חשבון. כל חודש נכנס אליו כסף, הוא צובר תשואה או מאבד, ובפרישה הופכים את היתרה שנשארה לקצבה חודשית. אין בתקנון קרן הפנסיה שום הבטחה שהקצבה תהיה אחוז מסוים מהשכר — לא 70%, לא 50%, ולא כלום.

זה לא ניסוח רופף אלא מבנה אחר לגמרי: בתקציבית המעסיק מתחייב לתוצאה, ובצוברת החוסך הוא זה שנושא את התוצאה. מי שרוצה את ההשוואה המלאה בין השתיים ימצא אותה אצלנו בפנסיה תקציבית. מי שרוצה לדעת מה המעסיק מחויב להפקיד — בפנסיה חובה.

הכללים שמופיעים כאן אינם פרשנות שלנו. הם לקוחים מהתקנון התקני — נוסח התקנון שרשות שוק ההון קבעה, שכל קרן פנסיה חדשה מקיפה מחויבת לו. מספרי הסעיפים שלהלן הם של מהדורת ינואר 2018, הנוסח שמתפרסם באתר הרשות.

איך מחשבים את הקצבה בפנסיה צוברת?

סעיף 45(א) לתקנון התקני אומר את זה בשורה אחת: הקצבה היא חלוקה של היתרה הצבורה המעודכנת ליום שלפני מועד הזכאות הראשון, במקדם ההמרה לקצבת זקנה.

זה הכול. אין נוסחה שנייה, אין טבלת אחוזים, ואין ותק. יש מנה ויש מחלק. וההפתעה היא במחלק: הסעיף קובע שהמקדם נקבע לפי ארבעה סוגי נתונים, ורק הראשון מתוכם נוגע לחוסך עצמו.

הגזירה שלנו: שלושה מארבעת הקלטים אינם עליכם. שני חוסכים עם אותה יתרה צבורה בדיוק, באותו גיל, באותו מין ובאותה קרן — יקבלו קצבה חודשית שונה, אם בני הזוג שלהם בגילים שונים או אם בחרו תקופות תשלומים מובטחים שונות. המקדם הוא לא נתון אישי אחד אלא תמונה של כל התא המשפחתי.

למה גיל בן או בת הזוג משנה את הקצבה שלי?

כי הקרן לא מבטיחה לשלם לכם עד 120. היא מבטיחה לשלם קצבה כל עוד מישהו מהזכאים בחיים. אם בן או בת הזוג זכאים להמשיך לקבל קצבה אחרי הפטירה, ההתחייבות של הקרן נמשכת גם אחרי שהפנסיונר נפטר — ולכן היא ארוכה יותר, ולכן הקצבה החודשית קטנה יותר.

בן זוג צעיר מאריך את ההתחייבות. בן זוג מבוגר מקצר אותה. אותה יתרה, אותו גיל פרישה, קצבה אחרת.

והתקנון מוסיף לכך סעיף שחוסם מחשבה נוחה: סעיף 110(ב) קובע שחישוב קצבאות הזקנה ייעשה לפי גיל בן הזוג בפועל, ולא לפי ההנחה הסטטיסטית שעל בסיסה חושבו המקדמים. כלומר הקרן אינה מניחה הפרש גיל ממוצע ומסתדרת בזה — היא בודקת מי בן הזוג שלכם באמת.

לעובדה הזו יש גם צד הפוך, והוא חשוב: שיעור הקצבה לשאירים הוא בחירה שלכם בבקשה לקבלת הקצבה. ככל שתבטיחו יותר לבן או בת הזוג, הקצבה שלכם בחיים תהיה נמוכה יותר. זה אותו כסף, מחולק אחרת בין שניים. מה שקורה לקצבה הזו לאחר הפטירה מוסבר אצלנו בקצבת שאירים.

האם מקדם ההמרה שלי מובטח?

לא, ולא במובן שרובם מניחים. סעיף 45(ב) קובע ש"חישוב קצבת הזקנה יהיה בהתאם להוראות התקנון כפי שיהיו במועד הזכאות הראשון לקבלת קצבת זקנה". המקדם שתקבלו הוא זה שיהיה בתוקף ביום שתפרשו — לא זה שמופיע היום במסך של הקרן.

ומי קובע אותו? לא הקרן. סעיף 110(א) קובע שהמקדמים מחושבים על ידי אקטואר הקרן, אבל על בסיס הנחות שקבע הממונה על שוק ההון. התקנון מונה שנים־עשר קלטים כאלה, ואלה שלושת הראשונים:

הרשימה ממשיכה ללוח תמותה לאלמן, שיעורי יציאה לנכות, שיעורי החלמה מנכות, לוח תמותת נכים, הסתברות נישואין, מספר ילדים, והפרש גיל בין בני זוג. אחד הפרטים בה ראוי לתשומת לב בפני עצמו: שיעורי העזיבה מונחים על 0%.

וסעיף 110(ג) סוגר את הלופ: "שינוי בהנחות המפורטות לעיל יחייב עדכון של המקדמים שבנספחים בכפוף לאישור הממונה על שוק ההון". לא "רשאי". יחייב. אם תוחלת החיים בלוחות התמותה גדלה, המקדמים חייבים להתעדכן — והקצבה החודשית על אותה יתרה קטנה.

הסכומים והמקדמים הנקובים בתקנון התקני מופיעים בו בנוסח "במועד אישור תקנון זה", והם מתעדכנים מאז. המקדם שחל עליכם בפועל יושב בנספח של הקרן הספציפית שלכם, לא בנוסח התקני. בדוח השנתי שלכם הוא מופיע בשם מקדם ההמרה או מקדם הקצבה — איך קוראים את הדוח הזה מוסבר אצלנו בהדוח הפנסיוני השנתי.

כמה מההפקדה החודשית באמת נצבר לקצבה?

פחות ממה שהשם "צוברת" מרמז. סעיף 40(א) קובע שדמי הביטוח — עלות הכיסוי לנכות ולשאירים — משולמים מתוך דמי הגמולים למרכיב התגמולים בחשבון. כלומר הכיסוי הביטוחי אינו תוספת שמשלמים בנפרד; הוא נגרע מאותו כסף שאמור היה להצטבר.

כמה אפשר שייגרע? סעיף 39(א) קובע תקרה: היקף הכיסוי הביטוחי ייקבע כך שהעלות המצטברת בשל סך כל הכיסויים לא תעלה על 35% מהסך המצטבר הצפוי של התגמולים, לפני ניכוי דמי ניהול ודמי ביטוח.

הגזירה שלנו: בגבול שהתקנון מתיר, שלושים וחמישה אחוזים מתגמולי העמית לאורך החיים יכולים ללכת לעלות ביטוח ולא לקצבה. זה לא פגם ולא תקלה — זה המחיר של כיסוי נכות ושאירים, והוא קיים מסיבה טובה. אבל הוא מסביר למה חוסך שמסתכל על שיעור ההפקדה ומכפיל בשנים מקבל מספר גדול מהיתרה שתופיע אצלו בפועל.

סעיף 38(א) מוסיף מה מייקר את העלות הזו: המקדם לחישוב דמי הביטוח נקבע לפי מינו של העמית, גילו, שנת לידתו, שיעור הכיסוי הביטוחי שבחר, השכר הקובע, ויתרת הזכאות הצבורה. מכאן שגם הצד הביטוחי מתייקר עם הגיל, ולא רק הצד האקטוארי.

על גבי זה יושבים דמי הניהול. סעיף 8(א)(2) מתיר לקרן לגבות עד 6% מההפקדות ועד 0.5% לשנה מהיתרה הצבורה. מה המשמעות המצטברת של ההפרש הזה הראינו במהם דמי ניהול.

מתי אני באמת מכוסה? תקופת האכשרה

ההנחה הנפוצה היא שההצטרפות לקרן מפעילה את הכיסוי מיד. סעיף 34 אומר אחרת, וההבדל נמדד בשנים.

הסעיף הרביעי הוא זה שתופס אנשים לא מוכנים, כי "הרחבת כיסוי" אינה רק בחירה יזומה. סעיף 34(ד)(1) מונה בין עילות ההרחבה גידול ריאלי בשכר הקובע בשיעור העולה על 15%. קידום משמעותי בעבודה הוא הרחבת כיסוי לכל דבר, ועל התוספת מתחילה תקופת אכשרה חדשה של חמש שנים — לגבי מצב רפואי שהחל לפני ההרחבה.

העילות האחרות באותו סעיף הן הגדלת שיעור הכיסוי, דחיית גיל תום תקופת הביטוח, הוספת נכות מתפתחת, הוספת נכות כפולה, והוספת כיסוי לשאירים או לבן זוג למי שוויתר עליו קודם. מה הקרן בודקת ברגע ההצטרפות עצמו מוסבר אצלנו בחיתום רפואי בקרן הפנסיה.

מה מסלול הביטוח שנקבע לי אם לא בחרתי?

התקנון מונה בסעיף 24(א) שבעה מסלולי ביטוח, והראשון שבהם הוא מסלול ברירת המחדל: 75% לנכות ו-100% לשאירים. שיעור הכיסוי לנכות עומד על 75% — השיעור המרבי — בכל גיל הצטרפות. שיעור הכיסוי לשאירים עומד על 100% לנשים המצטרפות בכל גיל ולגברים המצטרפים עד גיל 46.

ומגיל 47? התקנון אומר זאת במפורש: "עמית שהצטרף החל מגיל 47 ומעלה יהא שיעור הכיסוי הביטוחי שלו לשאירים נמוך מהשיעור המרבי". גבר שמצטרף לקרן בגיל 50 מקבל, אם לא עשה דבר, כיסוי שאירים חלקי — בלי שנשאל ובלי שבחר.

סעיף 28(א) הוא זה שמפעיל את ברירת המחדל על מי שלא הודיע על בחירותיו, והוא קובע גם את הפרט שנשכח: גיל תום תקופת הביטוח יעמוד על 67 לגבר ולאישה. לפי סעיף 25(א) אפשר לבחור אחרת — 60, 62, 64 או 67 — ובחירה מוקדמת יותר מוזילה את הביטוח ומגדילה את הצבירה, במחיר ויתור על כיסוי בשנים שלפני 67.

מה קורה אם הקרן בעודף או בגירעון אקטוארי?

היתרה הצבורה שלכם אינה רק סכום ההפקדות והתשואה. סעיף 109(א) קובע שבדיווחים הכספיים השנתיים והרבעוניים נערך מאזן אקטוארי מלא, ו"זכויות העמיתים ומקבלי הקצבאות יעודכנו בהתאם לשיעור העודף או הגרעון האקטוארי".

העדכון מחולק לשני מסלולים:

סעיף 109(ב) מבהיר מה לא נכנס לכאן: התשואה על היתרות הצבורות של העמיתים אינה יוצרת עודף או גירעון אקטוארי, מפני שהיתרות מותאמות לתשואה במהלך תקופת הדיווח.

הגזירה שלנו: המנגנון דו-כיווני מעצם הניסוח — "העודף או הגרעון". רבעון דמוגרפי טוב מגדיל את היתרה, ורבעון רע מקטין אותה. זה ההבדל המעשי בין קרן פנסיה לקופת חיסכון: בקרן אתם חברים בציבור מבוטחים וחולקים את הסיכון הדמוגרפי שלו. הסבר מלא של המנגנון יש אצלנו באיזון אקטוארי.

מאיזה גיל אפשר לקבל את הקצבה, ומה אם היא יוצאת קטנה מדי?

סעיף 42 קצר במיוחד: "עמית זכאי לקבלת קצבת זקנה החל מגיל הזכאות המינימאלי לקצבת זקנה או ממועד מאוחר יותר, בהתאם לבחירתו". הגיל עצמו יושב בהגדרות שבסעיף 1, והוא גיל פרישה מוקדמת כמשמעותו בחוק גיל פרישה — 60, במועד אישור התקנון. גיל פרישת חובה באותן הגדרות הוא 67. הטבלה המלאה של גילי הפרישה לפי שנת לידה מופיעה אצלנו בגיל פרישה.

ומה אם היתרה קטנה והקצבה שתצא ממנה זעירה? התקנון מטפל בזה בסעיף 52(א), והנוסח שם חושף איך הרשות עצמה מבינה את המקדם: "עמית רשאי לדחות את מועד קבלת הקצבה עד למועד בו מקדם ההמרה לקצבה או סכום היתרה הצבורה יאפשר לו לקבל קצבת זקנה בסכום השווה או העולה על קצבת מינימום".

שימו לב למה שהמשפט הזה מניח: שהמקדם משתנה עם הזמן, ושדחייה היא דרך לגיטימית לשפר את התוצאה. מסלול אחר לחלוטין לאותה בעיה — היוון של הקצבה לסכום חד-פעמי — מתואר אצלנו בהיוון קצבה.

ולעצמאים יש פרט שקל לפספס: הגדרת "שכר מבוטח" בסעיף 1 קובעת שלעמית עצמאי השכר המבוטח מחושב לפי שיעור הפקדה של 16%, אלא אם הוכיח העמית לחברה המנהלת באמצעות אסמכתא רשמית כי שיעור ההפקדה שונה. מי שמפקיד בשיעור אחר ולא הוכיח זאת — השכר המבוטח שלו, ולכן גם הכיסוי הביטוחי שנגזר ממנו, מחושבים לפי מספר שאינו נכון לגביו.

שאלות ותשובות

מקורות ראשוניים: כל מספרי הסעיפים, הנוסחים והשיעורים בעמוד זה לקוחים מהתקנון התקני של קרן פנסיה חדשה מקיפה — הנספח לחוזר גופים מוסדיים 2016-3-4 שמפרסמת רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון, מהדורת ינואר 2018. חישוב קצבת זקנה וארבעת נתוני העמית למקדם קצבה בסעיף 45; ההנחות האקטואריות, לוחות התמותה פ1, פ4 ו-פ6 וחובת עדכון המקדמים בסעיף 110; דמי ביטוח, תקרת הכיסוי הביטוחי ותשלום דמי הביטוח בסעיפים 38 עד 40; תקופת האכשרה בסעיף 34; מסלולי הביטוח בסעיף 24 ובנספח ב'; ברירת המחדל וגיל תום תקופת הביטוח בסעיפים 25 ו-28; עדכון זכויות לפי המאזן האקטוארי בסעיף 109; תנאי הזכאות ודחיית מועד הקצבה בסעיפים 42 ו-52; דמי הניהול בסעיף 8; והגדרות גיל הזכאות המינימלי, גיל פרישת חובה, השכר המבוטח והשכר הקובע בסעיף 1: gov.il.

עוד באתר: כל המדריכים, מילון המושגים, הר הכסף ואיתור כספים והדוח הפנסיוני השנתי.
קשור: מי שמפקיד לקרן ומגלה שהכסף לא הגיע ימצא את הצעדים בהמעסיק לא הפקיד לפנסיה, ומי שמתכנן את מיסוי הקצבה עצמה ימצא אותו בתיקון 190 ובקיבוע זכויות.
עודכן לאחרונה: 5 בנובמבר 2026.
אין באמור ייעוץ פנסיוני, ייעוץ השקעות, ייעוץ מס או ייעוץ משפטי. מפת הכסף איננה גוף ממשלתי ואיננה קשורה לרשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון או לקרנות הפנסיה. מספרי הסעיפים והנוסחים מובאים מהתקנון התקני במהדורה שמתפרסמת באתר הרשות, והסכומים והמקדמים הנקובים בו נכונים למועד אישורו ומתעדכנים מאז. התקנון המחייב לגביכם הוא תקנון הקרן שבה אתם חברים, לרבות נספחיו שבהם יושבות טבלאות המקדמים. לפני כל פעולה, היוועצו בבעל רישיון.