בקצרה: פדיון ימי חופשה הוא תשלום על ימי חופשה שנצברו ולא נוצלו, והוא משולם רק כשמסתיימים יחסי העבודה — לא לפניהם. החוק מזכה ב-16 ימים לכל אחת מחמש שנות העבודה הראשונות, אבל בתוך המספר הזה נספרים גם ימי מנוחה שבועית, ולכן בשבוע עבודה של חמישה ימים מדובר בכ-12 ימי עבודה בלבד.
מה זה פדיון ימי חופשה, ומתי הוא בכלל מגיע?
התשובה יושבת בסעיף אחד, קצר, בחוק חופשה שנתית, התשי״א-1951. זהו הנוסח:
״חדל עובד לעבוד לפני שניתנה לו החופשה המגיעה לו עד ליום שבו חדל לעבוד, ישלם המעסיק פדיון-חופשה בסכום השווה לדמי-החופשה שהיו משתלמים לעובד אילו יצא לחופשה ביום שבו חדל לעבוד״ — סעיף 13 לחוק חופשה שנתית, התשי״א-1951.
שלוש מילים בסעיף הזה עושות את כל העבודה: חדל עובד לעבוד. הזכות לפדיון נולדת ברגע שיחסי העבודה נפסקים, ולא רגע אחד לפני כן. לא משנה אם התפטרתם, פוטרתם או יצאתם לפנסיה — התנאי הוא סיום ההעסקה, לא סיבת הסיום.
המשמעות ההפוכה חשובה לא פחות: כל עוד אתם עובדים באותו מקום, אין בחוק מסלול שבו ממירים ימי חופשה לכסף במקום לצאת לחופשה. חזרנו לכך בהמשך, כי זו אחת השאלות הנפוצות ביותר.
הסעיף גם קובע את שיטת החישוב, ולא רק את עצם הזכות: הסכום שווה לדמי החופשה שהיו משולמים ביום שבו העובד חדל לעבוד. כלומר הפדיון מחושב לפי השכר האחרון, לא לפי השכר שהיה בשנה שבה הימים נצברו.
כמה ימי חופשה מגיעים לי לפי ותק?
סעיף 3 לחוק קובע את אורך החופשה לכל שנת עבודה אצל מעסיק אחד או במקום עבודה אחד. זהו הנוסח המלא של הטבלה:
- ״בעד כל אחת מ-5 השנים הראשונות – 16 יום״
- ״בעד השנה הששית – 18 יום״
- ״בעד השנה השביעית – 21 יום״
- ״בעד השנה השמינית ואילך – יום נוסף לכל שנת-עבודה עד לחופשה של 28 יום״
שימו לב למה שאין כאן: אין טבלה נפרדת לשבוע עבודה של חמישה ימים ולשבוע של שישה, ואין המילים ״ימי עבודה״. החוק מדבר ב״יום״, והסעיף עצמו מסביר שבתוך ימי החופשה נספר יום מנוחה שבועית אחד לכל שבעה ימי חופשה. מכאן נובע הפער שמבלבל כמעט כל מי שמסתכל על תלוש.
נתון חשוב לדיוק: הטבלה הזו היא הנוסח המעודכן, אחרי תיקון התשע״ו (2016). עד אותו תיקון החוק נתן 14 יום לכל אחת מארבע השנים הראשונות ו-16 יום בשנה החמישית. מקורות שלא עודכנו מאז עדיין מצטטים את 14 — ולכן כדאי לבדוק מול הנוסח המעודכן ולא מול סיכום ישן.
שתי הוראות נוספות באותו סעיף מצמצמות את הזכאות כשהעבודה לא הייתה מלאה: מי שעבד פחות מ-200 ימים באותה שנת עבודה מקבל חופשה בחלק יחסי, ובמקרה של יחסי עבודה שלא נמשכו שנה שלמה — החלק היחסי נמדד מול 240 ימים. חלקי ימי חופשה אינם נספרים.
למה 16 ימים בחוק הם 12 ימי עבודה בפועל?
זהו החישוב, צעד אחר צעד. הוא נגזר מנוסח סעיף 3 ואינו מספר שמופיע בחוק עצמו — אנחנו מציגים אותו כדי שתוכלו לשחזר אותו, לא כדי שתקבלו אותו כפי שהוא:
- מתחילים מ-16 ימים. זו הזכאות בחוק לכל אחת מחמש שנות העבודה הראשונות.
- מורידים את ימי המנוחה השבועית שנספרים בתוכם. לפי הסעיף נספר יום מנוחה אחד לכל שבעה ימי חופשה — בתוך 16 ימים נספרים שני ימי מנוחה. נותרו 14 ימים.
- בשבוע עבודה של שישה ימים — זו התוצאה הסופית: 14 ימי עבודה.
- בשבוע עבודה של חמישה ימים מורידים עוד. בתוך אותם 14 ימים נופלים גם כשני ימי שישי, שאינם ימי עבודה מלכתחילה ולכן אין מה ״לפדות״ בהם. נותרו כ-12 ימי עבודה.
זו הסיבה שאותו עובד יכול לראות בתלוש ״12 ימים״ ולקרוא באינטרנט ״16 ימים״ — ושני המספרים נכונים. הם פשוט מודדים דברים שונים: החוק מודד ימים קלנדריים, התלוש מודד ימי עבודה.
לכן גם אין טעם להתווכח עם חשב השכר על המספר לפני שבררתם איזו יחידה הוא מודד. השאלה הראשונה היא ״הימים בשורה הזו הם ימי עבודה או ימים קלנדריים?״, ורק אחריה השאלה ״כמה״.
איך מחשבים את סכום הפדיון?
סעיף 13 מפנה לדמי החופשה, וסעיף 10 מגדיר אותם: ״המעביד חייב לשלם לעובד בעד ימי החופשה דמי-חופשה בסכום השווה לשכרו הרגיל״. מכאן נוסחה אחת, פשוטה:
מספר ימי החופשה שלא נוצלו × שכר יום עבודה רגיל = סכום הפדיון.
הקושי אינו בנוסחה אלא בשני הנתונים שמוזנים לתוכה:
- עובד בשכר חודשי: שכר יום מתקבל מחלוקת השכר החודשי במספר ימי העבודה בחודש. בשבוע עבודה של חמישה ימים נהוג לחלק ב-21.67, ובשבוע של שישה ימים ב-25. שני המספרים הם נוהג חישובי מקובל ולא מספר שקבוע בחוק חופשה שנתית.
- עובד בשכר שעתי: כאן השכר ה״רגיל״ אינו חד-משמעי, והחוק מפנה לממוצע. בפועל מחשבים לפי ממוצע השכר היומי בתקופה שקדמה לסיום — ולכן דווקא אצל עובדים שעתיים ההפרשים בין חישוב לחישוב גדולים.
נקודה שנשכחת: הפדיון מחושב לפי השכר ביום סיום העבודה. מי שקיבל העלאת שכר בשנה האחרונה — ימי החופשה שצבר לפני שלוש שנים נפדים לפי השכר החדש, לא לפי השכר שהיה אז. זה נובע ישירות מהמילים ״אילו יצא לחופשה ביום שבו חדל לעבוד״ שבסעיף 13.
על כמה שנים אחורה מגיע פדיון?
שתי הוראות שונות בחוק עובדות כאן יחד, וחשוב לא לבלבל ביניהן.
הראשונה היא איסור הצבירה שבסעיף 7: ״אין החופשה ניתנת לצבירה; ואולם רשאי העובד בהסכמת המעביד, לקחת רק שבעה ימי-חופשה לפחות ולצרף את היתרה לחופשה שתינתן בשתי שנות-העבודה הבאות״. כלומר הכלל הוא שחופשה נלקחת בשנה שבה היא נצברה, והחריג מאפשר להעביר את היתרה לשתי שנות העבודה הבאות — ובלבד שנלקחו לפחות שבעה ימים.
השנייה היא ההתיישנות שבסעיף 31: ״תקופת ההתיישנות לכל תביעה על פי חוק זה, בין אזרחית ובין פלילית, היא שלוש שנים״.
שתיהן יחד מייצרות את כלל האצבע המוכר: השנה השוטפת ושלוש השנים שקדמו לה. מי שצבר יתרה גדולה יותר לאורך עשר שנים לא יכול להניח שכולה תיפדה.
יש לכלל הזה חריג שנקבע בפסיקה, ולא בחוק: כשתלוש השכר הציג לאורך זמן יתרת ימי חופשה מפורטת ונכונה, נקבע שהמעסיק עשוי להיות מחויב לפי היתרה שבתלוש גם מעבר לתקופת ההתיישנות. אנחנו מציינים את קיומו של החריג על בסיס סיכום פסיקה באתר כל-זכות, שהוא מקור משני — לא קראנו את פסק הדין המקורי, ולכן איננו מנסחים כאן את תחומי תחולתו. זו שאלה משפטית שתלויה בנסיבות.
האם מותר לפדות ימי חופשה בלי להתפטר?
לפי חוק חופשה שנתית — לא. הזכות לפדיון קמה רק כשהעובד ״חדל לעבוד״, וכל עוד ההעסקה נמשכת החוק מכיר במסלול אחד בלבד: לצאת לחופשה בפועל. התכלית גלויה בשם החוק — חופשה שנתית נועדה למנוחה, לא לתוספת שכר.
בפועל יש מעסיקים שמשלמים ״פדיון״ בתוך תקופת העבודה. התשלום עצמו אינו שולל מהעובד את הזכות לחופשה: מי שקיבל כסף במקום לצאת לחופשה עלול למצוא את עצמו בלי הימים ובלי האפשרות לדרוש אותם שוב, ולכן זהו בדיוק המצב שבו כדאי לברר לפני שמסכימים, לא אחרי.
הערה מעשית לשכירים שמסיימים עבודה: פדיון החופשה הוא רק אחד מכמה סכומים שנבדקים ביום האחרון, והוא נוטה להיות זה שנשכח. ריכזנו את כולם בעזיבת עבודה, ולצידו כדאי לבדוק את פיצויי הפיטורים, את משיכת כספי הפיצויים ואת דמי ההבראה, שגם הם נפדים בחלק יחסי בסיום.
האם פדיון ימי חופשה חייב במס?
פדיון חופשה הוא רכיב שכר לכל דבר, ולכן הוא חייב במס הכנסה ככל הכנסת עבודה. זו התשובה הקצרה, והיא אינה במחלוקת.
לגבי דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות המצב מורכב יותר, וההסדר קבוע בתקנות ובחוזרי המוסד לביטוח לאומי. חיפשנו עמוד מקור פתוח לקריאה שמנסח את ההסדר הזה במדויק ולא מצאנו כזה — החוזר הרלוונטי מתפרסם כקובץ PDF שלא הצלחנו לקרוא. לכן איננו מצטטים כאן שיעור או פטור. מי שהסכום מהותי עבורו — התשובה המחייבת נמצאת אצל חשב השכר, ולא בסיכום באינטרנט.
באותו עניין, גם שאלת פריסת המס על פדיון חופשה אינה נגזרת מחוק חופשה שנתית אלא מדיני המס, ולכן היא מחוץ לתחום של העמוד הזה. אנחנו מעדיפים להשאיר חור מוצהר על פני מספר בלי מקור.
שאלות נפוצות
מה זה פדיון ימי חופשה?
כמה ימי חופשה מגיעים לי לפי ותק?
למה בתלוש שלי מופיעים 12 ימים ולא 16?
איך מחשבים את סכום הפדיון?
על כמה שנים אחורה מגיע פדיון חופשה?
האם מותר לפדות ימי חופשה בכסף בזמן שאני עובד?
האם הפדיון מחושב לפי השכר הישן או החדש?
האם פדיון ימי חופשה חייב במס?
מקורות: חוק חופשה שנתית, התשי״א-1951 — הנוסח המעודכן, כפי שמפורסם באתר המוסד לביטוח לאומי: btl.gov.il (PDF) (סעיף 3 — אורך החופשה; סעיף 7 — איסור צבירה; סעיף 10 — דמי חופשה; סעיף 13 — פדיון חופשה; סעיף 31 — התיישנות) · תקנות חופשה שנתית (חופשה מוארכת), התשכ״ד-1963: btl.gov.il (PDF) · מקור משני לחריג שבפסיקה בעניין יתרה המוצגת בתלוש: כל-זכות. להמשך קריאה: מילון המושגים וכל המדריכים.
עודכן לאחרונה: 8 באוקטובר 2026.
אין באמור ייעוץ פנסיוני, ייעוץ השקעות, ייעוץ מס או ייעוץ משפטי. מפת הכסף איננה גוף ממשלתי ואיננה קשורה למשרד העבודה, למוסד לביטוח לאומי או לכל ארגון עובדים או מעסיקים. מספר ימי החופשה שחל עליכם עשוי להיות גבוה מהקבוע בחוק אם חל עליכם הסכם קיבוצי, צו הרחבה או הסכם אישי מיטיב, ומה שקובע בפועל הוא התלוש וההסכם שחל עליכם. לפני כל פעולה — היוועצו בבעל רישיון מתאים.